רש"י על סנהדרין ס״ד א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור סנהדרין ס״ד א:ג׳
3 תָּא שְׁמַע: ״וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל ה׳ אֱלֹהֵיהֶם״. מַאי אֲמוּר? אָמַר רַב יְהוּדָה, וְאִיתֵּימָא רַב יוֹנָתָן: בִּיָּיא, בִּיָּיא! הַיְינוּ דְּאַחְרְבֵיהּ לְבֵיתָא, וְקַלְיֵאּ לְהֵיכְלָא, וְקַטְלִינְהוּ לְצַדִּיקֵי, וְאַגְלִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מֵאַרְעַיְיהוּ, וַעֲדַיִין הוּא מְרַקֵּד בֵּינַן. כְּלוּם יְהַבְתֵּיהּ לַן אֶלָּא לְקַבּוֹלֵי בֵּיהּ אַגְרָא? לָא אִיהוּ בָּעֵינַן וְלָא אַגְרֵיהּ בָּעֵינַן! בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵּיהּ.
פירוש רש"י על סנהדרין ס״ד א:ג׳
3 ויצעקו בני ישראל בקול גדול - באנשי כנסת הגדולה כתיב:
4 בייא בייא - בלשון ארמי הוי לשון גנוח וצעקה כמו אהה בלשון הקודש:
5 היינו האי דחרביה לביתיה - למקדשו:
6 לקבולי ביה אגרא - לכוף את יצרנו ולקבל שכר על כך:
7 לא איהו בעינן וכו' - אלמא יצר תקפן: